<h1>ספר הנייר הלכ' כלאים</h1>
<h2>דף מ:</h2>
אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, צמר גמלים וצמר רחלים והרוב מגמלים ועירבו יחד ואחר עירב בהן פשתן מותרין ובטלי ברוב, מחצה על מחצה אסור וכן פשתן וקנבוס. במלבוש דשייך בו כלאים אסור לתופרן בפשתן. אבל כרים וכסתות מצמר מותר לתפור בחוטי פשתן, ובלבד שלא יגע בבשרו. מטפחת הידים והספרין והספוג אין בו משום כלאים. מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו להנות בחימום. בגד שאבד בו כלאים אל ימכרנו לגוי שמא ימכרנו לישראל אבל אם הוא ניכר מותר. וכן אל יעשה מרדעת לחמור, ותכריכין למת מותר דנעשה חפשי. האי מאן דאבד ליה חוטא דכתנא בגלימא דעמרא ולא ידע אי נתיק אי לא מותר, דמדאורייתא בעינן שוע טווי ונוז. שוע פיני"ה בלע"ז פי' הצמר והפשתים מתוקנים במסרק יחד. טווי פיליי"ה בלע"ז שיהא טווים יחד נוז רטור"ש בלע"ז, כלומר נלוז שהוא ר"ל מעוקל. ועיקר כלאים מן התורה הוא שהצמר שוע טווי ונוז לבדו, וכן הפשתים ואח"כ חיברם יחד. נמטא גמדא דנרש שריא, פי' הלבדין פיאטר"ש בלע"ז, קוייפשנ"ש בלע"ז מותרים בלבישה שהם קשים, ולבישת בגדי כהונה הפה שאסר הוא פה שהתיר. גדיל של צמר ושל פשתים אסור לחגור בו מתניו. כל דבר שהוא הנאת הגוף כעין לבישה אסור. חלוק של צמר על של פשתן מותר. עורות התפורים מחוט של פשתים מותר להניח בבגדי צמר, ובלבד שיהיו תפורים במלבוש מקנבוס. בגד משי מותר לחברו בצמר או בפשתים. לובש אדם כלאים להבריח המכס. וכן הלכה, אמנם בה"ג אוסר.
